הקדוש שמעון פרס

בזמן האחרון, ובעיקר בנאומיו האחרונים הפך נשיא המדינה שמעון פרס לתיאולוג דתי שמייסד את דת השלום בצורה רוחנית. פתאום ממהלך מדיני שמטרתו השקטת האזור הסוער שלנו, הפך השלום לערך בפני עצמו שיש לשאוף אליו ללא קשר לעמדות הצד השני. שוב ושוב מזכיר נשיא המדינה שלנו כי השלום הוא ערך מוסרי. במילים אחרות, אנחנו נמשיך לשאוף לשלום ללא קשר למאכלת המונפת עלינו שהרי ערך מוסרי דורש כידוע מסירות נפש. העמדה המוסרית המזויפת הזו צריכה להיות מוכרת לכל ישראלי ובוודאי לכל יהודי בעל זיכרון היסטורי שהרי כבר לפני אלפיים שנה זכינו לשמוע את המכתם המטופש שמציע להגיש את הלחי

השנייה למי שסטר לנו על הלחי הראשונה. למרבה המזל, בניגוד להיום, אז חז"ל ידעו לזהות את הזיוף של אומר הדברים והקיאו את ישו ותלמידיו מתוכם. אגב מבחינה מעשית ההקאה הזו כנראה נעשתה מאוחר מידי שהרי עם ישראל שילם בריבית דריבית על "המוסר" הזה. מיטב בנינו הוקרבו על מזבחות שונים בגין האמונה שמקדת סובלנות, פתיחות ומתינות.

כיום הדברים שונים ואנו זוכים שוב ושוב למכתמי חכמה סהרוריים שהקשר בינם לבין המציאות דומה לקשר שיש בין חאלד משעל ומנהיגי אל קעידה לחזונו של ג'ון לנון על שלום עולמי.

לכן כדי לחדד קצת את הדברים ולהעמיד אותם על דיוקם הבה נזכיר כמה דברים שכמדומני נשיא המדינה הרוחני שלנו שכח: זה לא מוסרי לתת רובים למי שיירה בהם אחר כך עלינו, זה גם לא מוסרי לשחרר רוצחי נשים וילדים או סתם עוברי אורח תמימים, כלומר ייתכן שזה מעשי מבחינה מדינית אבל אין כאן גרם אחד של מוסר או רוח הנביאים שבה מרבה להתהדר נשיא המדינה שלנו. אני כבר לא מדבר על העובדה הפשוטה שזה לא מוסרי לתפקד כחתרן בלתי נלאה ולחתור תחת כל הנהגה נבחרת בעם ישראל שאינה אתה. אז נכון כיום בתרבות הישראלית המודרנית, לשמעון פרס כנראה מותר הכל, גם לעוות את ההיסטוריה, גם להגדיר מחדש את מושג המוסר והצדק. אלא ששום הסתרה לא תמחק את העיוות וחוסר המוסריות של מי שעד היום לא מודה בטעות הנוראית של אוסלו ולא מסוגל להסתכל בעיניהם של בני המשפחות השכולות ואלפי הפצועים שהשאיפה המוסרית המטופשת שלו גרמה להם. ומשום כך יש להזכיר לנשיא המדינה, כי המוסר קשור אל האמת ובמקום שהשקר מולך אין מוסר, מקסימום יש ריקבון מוסרי שעטוף בהמון ניירות צלופן חגיגיים שמכהים את הסירחון.

אז נכון, כדאי מאד לחתור לשקט עם שכינינו, ואפשר להתווכח על הדרך הראויה בה צריכה ללכת ישראל מבחינה מדינית. אלא שאין שום קשר בין המעשים האלו למוסר. מדובר סך הכל בבחירה שלנו מתוך חוסר ברירה ומתוך רצון לטבעי לשרוד בג'ונגל בו זכינו לחיות. במלים אחרות אין שום דבר מוסרי במציאות בה אנו משלימים עם חיות אדם ורוצחי ילדים, שהרי מבחינת האמת מקומם היחידי הוא על הגרדום. אנו לא עושים זאת רק כי אין לנו את היכולת ולא בגלל אמונותיו של הקדוש שמעון.